"אתה הבן זונה שמזיין את אפרת ואני אזיין אותך" זה היה הסמס שקיבלתי ביום שישי בערב. סמס מאיים ומפחיד. רגע אחד אתה נמצא עם המשפחה, חם ונעים לך, אשתך מפרידה בין הילדים שרבים, אתה מספר בדיחות לגיסתך, כולך נינוח ורגוע, וכמה מילים קטנות המופיעות ברטט מקדים בכיסך, מסחררות אותך לגמרי, מורידות אותך עמוק למטה.
"מה זה?" התענינה מיכל. "סתם..." אמרתי והקפדתי לתת לה את החיוך המזויף הכי אמין שלי ונפניתי חזרה אל הגיסה, אבל הפעם כבר לא הייתי רגוע בכלל.
אפרת, אישה יפה עד כאב עם עיניים עצובות, שיער מתולתל וסיפור חיים נוגע ללב. אי אפשר שלא להתאהב בה תוך חמש שניות, במיוחד לא כאשר היא מעפעפת בריסיה הארוכים, מחייכת חיוך שלדעתה הוא אולי שמח, אבל אתה מרגיש שייש בו הרבה יותר מעוד סתם חיוך. היא גם יפה, גם עצובה וגם בודדה ואין כמוני בפיתוי נשים נשואות, יפות, עצובות ובודדות.
אני חושב שלקח לי שבועיים להכניס אותה למיטה ומאז עשינו את זה בקביעות, פעמיים בשבוע במשך כמה חודשים. דיברנו על אהבה, על החיים וגם על הביצועים שלי, שלה. כשאמרתי שמעולם לא הייתי עם אישה כל כך יפה, לא שיקרתי. אהבתי את הלפני איתה, את הבאמצע וגם את האחרי. היא הייתה נפלאה לי, אבל משום מה, מסיבות שלא הבנתי וידעתי, קיבלתי את הסמס הזה שיכול היה להגיע אך ורק מבעלה.
מטבע הדברים לא הכרתי אותו, אך שמעתי עליו רבות. בחור חרוץ, יזם, עובד מסביב לשעון כדי לפתח את העסק העצמאי שהקים לפני שנה. רוב הזמן הוא לא בבית וכשהוא כן בבית, הוא עדיין לא בבית, מחובר לטלפון ולמחשב.
לפחות כסף הוא מביא.
והוא גילה/שמע/ידע/הבין.
לפחות כסף הוא מביא.
והוא גילה/שמע/ידע/הבין.
יצאתי אל המרפסת לשאוף אוויר, לעשן סיגריה ולנסות ולעכל. אני טיפוס בוגדני. כבר מהשנה הראשונה של נישואי בגדתי באישתי פעמיים ומאז לא הפסקתי עם ההרגל המגונה הזה. אני אפילו לא יודע מה מקור הדחף הזה לכבוש עוד ועוד נשים. אולי פיצוי על גיל ההתבגרות שבו הייתי בעיקר ביישן. בכל אופן ידעתי לשמור על עצמי, להדריך את הנשים הנשואות לשמור על עצמן, לשמור על סודיות והנה כנראה נתפסנו.
מה שלא יהיה אכחיש הכל, לעצמי וכבר ניהלתי שיחה דמיונית עם אשתי השואלת בבכי למה בגדתי בה. "לא בגדתי בך!!!"
שבת מתוחה עברה עלי. ראיתי בעיני רוחי את הבעל של אפרת דופק על הדלת, נכנס פנימה ומדבר עם מיכל, מספר לה את מעללי ואחר כך סוטר לי לעיני אשתי והילדים.
את יום ראשון פתחתי עם חשש גדול בלב. אבל אימייל הבוקר טוב של אפרת היה מפתיע. לא היה לה צל של מושג במה מדובר. "אתה בטוח שקיבלת סמס מבעלי?" שאלה שוב ושוב וביקשה לברר את מספר הטלפון. זכרתי אותו היטב.
לא, זה לא היה מספר מוכר לה.
לא, זה לא היה מספר מוכר לה.
"זו תעלומה רצינית" הכריזה וציינה כי לא הבחינה בשום התנהגות חריגה מצד בעלה. "להיפך, הוא היה נינוח, נעים, רגוע, שיחק עם הילדים, אפילו שכבנו אתמול בלילה".
ניסיתי להדחיק את הסמס הזה, אך ללא הואיל הוא שב אל התודעה שוב ושוב. חקרתי את אפרת בשאלות לגבי אופיו של בעלה, מה יעשה אם... איך יתנהג, האם יש לי סיבה לפחד לחיי? האם הוא יהרוס לי את חיי הנישואין שלי? את החיים בכלל?
כאשר נפגשנו בחדר סגור הייתי משוכנע שייש עלינו מעקב. אמנם התפתיתי ושכבתי איתה, אבל עשיתי זאת בחוסר חשק כמעט מופגן. אפשר לומר שזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שזייפתי אורגזמה. אחר כך מיהרתי להיפרד ולא הפסקתי להביט במראה. כל המכוניות הלבנות עם הנהגים החמושים במשקפי שמש שחורים, עקבו אחרי
באותם ימים האימיילים שכתבתי לה היו מאוד ניטרליים, גם השיחות הטלפוניות היו קצרות. היא הרגישה בזה, ועוד איך הרגישה וגם שאלה מה קרה. אמרתי לה שהסמס הזה לא מניח לי. "שמע, או שמישהו חמד לו לצון, או שזו הייתה טעות משונה".
רצו לי הרבה מאוד סרטים בראש. בסיוט הנורא מכולם היא שיתפה איתו פעולה בלית ברירה, רק כדי להפיל אותי באיזה פח מסוים. בחלומות רעים, אבל פחות גרועים, הוא גילה והחליט להרחיק אותי מזרועות אשתו תוך שהוא שומר על יחסים טובים עמה.
היה לי קשה להירגע. סמס שכזה באמת מפחיד בייחוד שהיה לי הרבה מה להפסיד ובכל זאת, כשלא היה המשך, כשהיא דיווחה שבמערב אין כל חדש, ושום אירוע יוצא דופן לא נצפה בגזרה, חזרתי בלב כמעט שלם לשיגרת הזיונים שלנו גם אם זהירים קצת יותר.
ואחרי חודש תפס אותנו על חם. .
